שירים של:
נחום היימן
(208)
▶ הקודם
146 / 208
הבא ◀
מרדף מירדף
ארץ טובה שהדבש בערקיה
אֶרֶץ טוֹבָה שֶׁהַדְּבַשׁ בְּעֹרְקֶיהָ
אַךְ דָּם בִּנְחָלֶיהָ כַּמַּיִם נוֹזֵל
אֶרֶץ אֲשֶׁר הֲרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת
אֲבָל עֲצַבֶּיהָ בַּרְזֶל
~
אֶרֶץ אֲשֶׁר מִרְדָּפִים קוֹרוֹתֶיהָ
אַלְפַּיִם דַּפִּים וְעוֹד דַּף
עַד שֶׁנִּשְׂרַף
עוֹד מְעַט כָּל חַמְצָן רֵאוֹתֶיהָ
בִּגְלַל מְרוּצַת הַמִּרְדָּף
אֶרֶץ אֲשֶׁר יִּרְדְּפוּהָ אוֹיְבֶיהָ
וְהִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תִּרְדּוֹף בְּמִרְדָּף
הִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תַּשִּׂיג
אַךְ אוֹיְבֶיהָ
הֵם לֹא יִּלְכְּדוּהָ בְּכַף
~
זוֹ הָרוֹאָה אֶת חַיֶּיהָ מִנֶּגֶד
תְּלוּיִים כֶּעָלֶה הַנִּדָּף, הִיא יְרֵאָה
אֲבָל כְּמוֹ לֹא הָיְתָה כְּלָל מֻדְאֶגֶת
תַּמְתִּין עַד לַתֹּם הַמִּרְדָּף
תָּם הַמִּרְדָּף מִסְתַּתֵּר בִּנְקִיק
וּמַצְפְּין אֶת פָּנָיו
בַּמַּחֲבוֹא, בַּמַּחֲבוֹא
אַךְ לְסוֹפוֹ הוּא יָבוֹא כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
אֲשֶׁר מִמִּזְרָח הִיא תָּבוֹא
~
אָז לֹא יוֹתֵר אִמָּהוֹת תְּקוֹנֵנָּה
וְלֹא עַל בְּנֵיהֶם הָאָבוֹת
כֵּן הוּא יָבוֹא
וְרַגְלֵינוּ עַד אָז לֹא תִּלְאֶינָה
לִרְדֹּף בְּעִקְבֵי הַתִּקְווֹת
אַךְ דָּם בִּנְחָלֶיהָ כַּמַּיִם נוֹזֵל
אֶרֶץ אֲשֶׁר הֲרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת
אֲבָל עֲצַבֶּיהָ בַּרְזֶל
~
אֶרֶץ אֲשֶׁר מִרְדָּפִים קוֹרוֹתֶיהָ
אַלְפַּיִם דַּפִּים וְעוֹד דַּף
עַד שֶׁנִּשְׂרַף
עוֹד מְעַט כָּל חַמְצָן רֵאוֹתֶיהָ
בִּגְלַל מְרוּצַת הַמִּרְדָּף
אֶרֶץ אֲשֶׁר יִּרְדְּפוּהָ אוֹיְבֶיהָ
וְהִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תִּרְדּוֹף בְּמִרְדָּף
הִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תַּשִּׂיג
אַךְ אוֹיְבֶיהָ
הֵם לֹא יִּלְכְּדוּהָ בְּכַף
~
זוֹ הָרוֹאָה אֶת חַיֶּיהָ מִנֶּגֶד
תְּלוּיִים כֶּעָלֶה הַנִּדָּף, הִיא יְרֵאָה
אֲבָל כְּמוֹ לֹא הָיְתָה כְּלָל מֻדְאֶגֶת
תַּמְתִּין עַד לַתֹּם הַמִּרְדָּף
תָּם הַמִּרְדָּף מִסְתַּתֵּר בִּנְקִיק
וּמַצְפְּין אֶת פָּנָיו
בַּמַּחֲבוֹא, בַּמַּחֲבוֹא
אַךְ לְסוֹפוֹ הוּא יָבוֹא כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
אֲשֶׁר מִמִּזְרָח הִיא תָּבוֹא
~
אָז לֹא יוֹתֵר אִמָּהוֹת תְּקוֹנֵנָּה
וְלֹא עַל בְּנֵיהֶם הָאָבוֹת
כֵּן הוּא יָבוֹא
וְרַגְלֵינוּ עַד אָז לֹא תִּלְאֶינָה
לִרְדֹּף בְּעִקְבֵי הַתִּקְווֹת
